הייתי בקבוצה במאה שמונים בהנחיית אוריה וגיא והשינוי שעברתי פשוט ענקי.
מבן אדם שלא מצליח לעשות דברים בסיסיים כמו לפנות לאנשים ולדבר איתם, ללכת ולהצליח בראיונות עבודה, לצאת לבלות, לבן אדם שחי ועושה כל העולה על רוחו. קיבלתי כלים רבים איך להתגבר על חרדות שהיו לי ולשנות את התפיסה שלי. הפכתי לבן אדם אקטיבי שפועל לגבי רצונותיו כמו יצירת קשרים, מציאת עבודה ועוד.

בעזרתם למדתי לצאת מאיזור הנוחות ולעשות דברים למרות החששות, ובאמת עם הכלים שלהם ועם זה שעשיתי יותר והעזתי יותר החששות ירדו. אפילו התחלתי ללכת למסיבות, לתקלט במסיבות ולנסות להגשים את החלום שלי – להיות דיג׳יי.  

אני ממליץ לכל מי שקשה לו עם אינטראקציות חברתיות כלשהן לעבור הנחיה אצלם.

אוריה הייתה מנחה שלי בקבוצת חרדה חברתית.
היא הנחתה את הקבוצה פעם בשבוע.
התרומה שלה לקבוצה בכלל ולי בפרט הייתה עצומה.
היא תמיד הייתה שם בשבילי לכל שאלה ופניה. גילתה חום, אכפתיות, דאגה ומעורבות אמתית במה שקורה איתי ועם כל חברי הקבוצה.
תמיד אפשר היה לפנות אליה עם כל בעיה, ותגובותיה היו מאוד מועילות ובונות. היא ידעה איך לדבר אתנו בשפתנו ולרגע לא הרגשנו שהיא מעלינו. עצותיה והדברים שאמרה היו מאוד לעזר ומשמשים אותי עד היום.
בעזרתה הצלחתי להתקדם ולהעז להיות אקטיבית יותר חברתית, להיות מי שאני והרבה פחות להתבייש.

אוריה הייתה כמו חברה בשבילי או אחות גדולה מכוונת ואני נזכרת בה גם היום (אחרי שעזבתי כבר את הקבוצה) בכל פעם שאני נדרשת להתמודדויות חברתיות מאתגרות .
אני מודה מכל הלב לאוריה על כל מה שנתנה לי

היי, תקשיבי,
אני לא ממש יודע איך אני יכול לתאר במילים עד כמה שאת עזרת לי, אבל אני אנסה בכל זאת.
אז כבר בפעם הראשונה שנפגשנו אני הרגשתי שאנחנו די דומים, הייתה לנו כימייה ישר מההתחלה, לפחות אני חושב שכך. וזה כמעט ולא קורה לי… קשה לי מאוד להתחבר עם אנשים, במיוחד בכזאתי מהירות. בדרך כלל לוקח לי כמה שבועות/חודשים עד שאני מרגיש חיבור כלשהו. ועם רוב האנשים אני לא מרגיש שהחברות שלנו היא הדדית, אבל איתך זה שונה, אני מרגיש שאשכרה איכפת לך ממה שקורה לי בחיים, וזה מרגיש אותנטי. אני רואה שיש לך כוונות טובות ושאת באמת רוצה לעזור לאנשים. ואני (למזלי) אחד מהאנשים האלו שאת עוזרת להם. אני באמת חושב שאני זכיתי בלוטו של מנחה וידידה נהדרת. ואני אהיה כנה ברגע שאני באמת התחלתי לדבר איתך על הדברים שאני רציתי והייתי צריך לדבר עליהם, את ישר התחלת להבין מה קורה שם, והתחלת לעזור לי ולתת לי עצות לגבי מה אני צריך לעשות, וזה מאוד עזר לי, את גרמת לי להסתכל על דברים אחרת. למרות שאני יודע שאת יודעת שאני יודע משהו כמו 90% מהדברים שדיברנו עליהם, אבל לשמוע את זה ממקור אחר זה בהחלט עוזר לך להשתמש בפרספקטיבה שונה. ואני מאוד מעריך את זה שאת אמרת לי את הדברים האלו, כי אני אהיה כנה רוב האנשים בכלל לא היו מצליחים לחשוב באותה דרך שאני חושב בה. ואני חושב שאנחנו סוף סוף הגענו לנקודה שאני יכול להגיד שהגיע הזמן לשלב את "אני" הישן עם "אני" החדש, וזה בהחלט יהיה שילוב מטורף 🙂

וזה תודות לך, אז אוריה, תודה רבה על כל, את עזרת לי מאוד בחודשים האחרונים (בכלל מאז שהכרנו). ואני נותן לך את המילה שלי שהמאמצים שלך לא יהיו לשווא!

גם לכם ממש קשה לבצע דברים שלאחרים נראים מובנים מאליו? כל אינטראקציה קטנה עם בני אדם היא סיוט? אפילו מבעלי מקצוע כמו קופאיות בסופר או נהגי אוטובוס, אתם מתביישים? כי ככה אני הייתי לפני שנתיים.
בתור ילדה הייתי ביישנית אך בתקופת התיכון הביישנות התגברה והתגברה וממש עצרה את חיי. ביום-יום שלי לא יכולתי לתפקד, אינטראקציות עם אנשים היו לי קשות מאוד, כל דבר קטן שעשיתי ניתחתי בראש, העברתי על עצמי ביקורת בלתי פוסקת.
הרגשתי שכל דבר שאני עושה מביך אותי, כמו לאכול בהפסקה או ללכת לשירותים. מה שהוביל אותי לחיים פאסיביים, לא חברותיים ולא עצמאיים.
בית הספר, בהיותו מקום חברתי היה לי קשה מאוד, הייתי ילדה שקטה שישבה מאחור, תמיד כשצצו מטלות כגון דיבור מול הכיתה או עבודה בקבוצות הייתי מתחמקת מהן. בשלב מסוים החסרתי יותר ויותר מבית הספר, בשיחה עם היועצת הופניתי לקבוצת תמיכה לנוער עם חרדה חברתית, וגם לשם התביישתי להגיע עד שהוריי הכריחו אותי…
בקבוצה המנחים רצו ליצור סביבה נינוחה לילדים ביישנים, שזה נפלא ונחמד אך לא מספיק. אוריה ,אחת המנחות, הביאה גישה שונה משאר המנחים, במקום להשאיר אותנו באזור הנוחות שלנו היא הציעה כלים פרקטיים שיעזרו לנו להתמודד עם סיטואציות חברתיות מכל מיני סוגים. אוריה תמיד דחפה אותנו להיות פעילים ולקחת אחריות על החיים של עצמנו.
אוריה נתנה לי כלים להתמודד עם סיטואציות על ידי תרגול, עזרה לי ביכולת שלי ליצור קשר עין וביכולת הדיבור שלי. אוריה תמיד הייתה שם כדי להקשיב ולכוון, וזה בדיוק מה שהייתי צריכה.
התהליך היה מלווה בעבודה קשה, כמו שאמרתי אוריה נתנה לי כלים להתמודד ומוטיבציה לעשות ואני הייתי צריכה לשתף פעולה ולרצות שינוי.
בזכות אוריה אני בן אדם הרבה יותר אקטיבי, במקום לחכות שיפנו אליי אני פונה לאנשים!
נכון הביישנות והבריחה ממצבים חברתיים תמיד תהיה אצלי ,אבל אני יודעת איך להתמודד ולהתגבר עליהן. רק לא מזמן הייתי באירוע חברתי והרגשתי איך הלחץ שלי מתגבר, לא ידעתי מה לעשות עם הידיים שלי, עם מי לדבר או על מי להסתכל, ואז נזכרתי בכל הדברים שאוריה לימדה אותי ולאט לאט פניתי לאנשים, דיברתי איתם, צחקתי איתם ובסופו של דבר נהניתי בטירוף.
הדבר הכי חשוב שלמדתי מאוריה זה שהרבה יותר כיף להיות "שחקן על המגרש מאשר להיות קהל ביציע" (אוריה והמטאפורות שלה).
בין אם מצבכם קשה יותר מהמצב שלי או קל יותר, אוריה מציעה לכם ולכן עזרה ואני ממליצה עליה מכל הלב.

בתור ילדה תמיד הייתי חברותית כי אנשים תמיד עניינו אותי ולא היה קיים אצלי חוסר ביטחון כלשהו בחברה. אבל כשהגעתי לגיל 15 מצבי החברתי השתנה לחלוטין. רבתי עם מספר חברים והייתי לבד במשך שנותיי האחרונות בחטיבה ובתיכון. הבנתי שאת הסקרנות שלי החליפה אנטיות כלפי אנשים, והביטחון שלי הוחלף בהרבה פחדים שנבעו מחוסר האהבה העצמית והרגשה שאין לי שום ערך. במיוחד כי ככה הרגשתי מול האנשים מהשכבה שלי. שכחתי איך זה כשיש לך חברים. הרגשתי שאיבדתי את כישוריי בלעניין אנשים וכתגובה הרגשתי שהאנשים סביבי פשוט לא התעניינו בי. בצבא סופסוף החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולאחר השירות הדבר הראשון שרציתי לעשות הוא למצוא קבוצה עם חבר'ה בדיוק כמוני, שהיה להם קשה להבין איך ילד אחד בכיתה שלו מוקף חברים, ואיך אני לא מצליחה לנהל שיחה אחת תקינה עם בן אדם. החלטתי שהחרדה שאני חשה כאשר אני נמצאת בסיטואציה חברתית כלשהי וכל המבטים נעוצים אלי, לא תשכתב לי את החיים יותר. וזה מה שקרה בעקבות ההשתתפות שלי בקבוצה של מאה שמונים. כל המחשבות שהתרוצצו לי בראש כמו "מעניין מה הוא חושב עלי" או "בטח הוא חושב שאני מוזרה", הן מחשבות מוטעות מהיסוד. התחלתי להבין את זה בתהליך שלי עם הקבוצה. מכל פגישה לקחתי כל כך הרבה וככה לאט לאט בלי לשים לב תפיסת העולם שלי החלה להשתנות. התחלתי לראות את עצמי באופן שונה ולהבין שהאנשים סביבי הם בדיוק כמוני, גם לפעמים מתביישים להכיר וגם לא כלכך יודעים איך לעשות את זה בהתחלה. הכרתי חבר'ה שראו את עצמם בחברה באותה הצורה כמו שראיתי את עצמי-ללא היכולת לבטא את עצמי, והרגשתי פחות לבד. כל אחד מאיתנו עבר מדי יום קשיים והיה צריך להתמודד עם אנשים אסרטיבים בכל מיני סיטואציות ללא היכולת לעמוד מולם ולהגיד את דעתו האמיתית . במהלך התהליך שלי התחלתי לראות שינוי שהתבטא בכך שיכולתי לשים את החרדה בצד ולתת לעצמי לומר את מה שאני רוצה ואיך שאני רוצה וזה בזכות ההתקדמות ההדרגתית שלי והמשימות שהייתי מקבלת בקבוצה כל שבוע. כשהייתה לי תמיכה תמידית מקבוצה של אנשים שמזדהים איתי וחוו דברים דומים זה הדבר שהכי דירבן אותי ((: ובנימה זו אני פשוט חייבת להוסיף- אוריה וגיא, תודה לכם על ההנחיה שלכם, על הנוכחות התמידית שלכם בתקופה המשמעותית הזו, האוזן הקשבת והמפגשים עם הקבוצה שתמיד ישאר לה מקום בלב שלי. אני עד היום מאמינה שזה באמת גורל שהכרתי אתכם כי עד אז לא באמת ידעתי שיש ל"בעיה" שלי שם ועוד יותר מזה- פתרון כלשהו.. ההזדהות שלי עם הנושאים עליהם דיברנו והאמת שלכם שהצלחתם להנחיל לי, הם אלה ששינו אותי. תמיד תהיו דמויות להערצה בשבילי, כי אתם עברתם דברים דומים כמוני, והצלחתם לגבור עליהם ולא נתתם לזה לעצור אתכם מלהצליח בחיים. תודה ענקית