כל מי שיצא לו לשוחח עם מישהו חדש מכיר את זה: מגיע הרגע שבו השיחה גוועת, ואתם מסתכלים אחד על השני במבוכה בתקווה שמישהו יגיד כבר משהו כדי למלא את השקט המביך הזה.

״קשה לחיות עם בני אדם, כי כה קשה היא השתיקה״ (ניטשה)
כמי שמנחה נוער וצעירים שמתמודדים עם חרדה חברתית, והתמודדה עם החרדה הזו בעצמה, בטוח לומר ששתיקה היא מהדברים שהכי מעלים את רמות הלחץ והחרדה באינטראקציה חברתית. רבים ממי שהנחתי טענו מספר רב של פעמים שהם מרגישים שהם לא מסוגלים ליזום שיחה עם אדם חדש כי הם חוששים שלא יהיה להם מה להגיד, שהם לא ידעו מה לענות או מה לשאול ואז יהיו המון שתיקות מביכות. הרעיון של שתיקה מתמשכת בשיחה כל כך מלחיץ אותם, שהם מעדיפים לא פעם להימנע משיחה לחלוטין כדי להימנע מהשקט שבין המילים.

מדוע כל כך קשה לנו עם הרעיון של שקט בתוך אינטראקציה?
הסיבה הראשונה קשורה לציפיות שפיתחנו מאינטראקציות ומעצמנו.
למדנו להניח שאינטראקציה מוצלחת משמעותה אינטראקציה שבה רמת החיבור שיש לנו עם הצד השני היא מיידית ואינטנסיבית. כזו שאנו מיד מרגישים לגמרי בנוח עם האדם השני, כאילו הכרנו כבר שנים ארוכות, ואנו פשוט לא מצליחים להפסיק לדבר. כלומר, שאינטראקציה שבה יש אפילו רגע אחד של שקט, מבוכה או שיעמום – איננה מוצלחת.
וכשהאינטראקציה לכאורה איננה מוצלחת -הסיכוי לדחייה חברתית עולה.
התכנים שמוצגים בתקשורת מחזקים את ההנחה הזאת, כשברוב הסרטים מציגים לנו שחברויות נוצרות מחיבור מידי ואינטנסיבי.
אומנם, רוב האנשים שנפגוש במהלך חיינו, כולל חברים טובים ואף בני זוג – לא ממלאים אחר הפנטזיה של האינטראקציה המושלמת. רוב החברויות הטובות שלנו על צבירת חוויות משותפות לאורך זמן והתקרבות איטית משיחה לשיחה. עם רוב האנשים הקרובים אלינו היו לנו גם רגעים של שתיקה, חוסר עניין ושעמום.
אך בגלל הציפייה שפיתחנו, אנו נוטים לחשוב שאם רוב האינטראקציות שלנו אינן מושלמות או לפחות מדהימות – משהו לא בסדר. משהו לוקה בחסר. וקל מאוד למי שמתמודד עם חרדה חברתית ו/או דימוי עצמי נמוך להניח, שהוא עצמו זה שלוקה בחסר. שהוא זה שלא מייצר את התנאים המתאימים לחיבור מהיר ואינטנסיבי, ואם הוא רק היה מעניין יותר, טוב יותר או מגניב יותר – לא היו רגעים של שתיקה.

סיבה נוספת לקושי שלנו להתמודד עם שתיקה קשורה למחשבות שלנו בתוך אינטראקציה חברתית. אינטראקציה חברתית חדשה תמיד גורמת לנו להיות יותר מודעים לעצמנו. כשאנו עסוקים בדיבור או בהקשבה לצד השני, רמת המודעות שלנו באופן אוטומטי צונחת, כיוון שהקשב שלנו מופנה למקום אחר. ברגע שבו נוצרת שתיקה, ישנה קפיצה מיידית ברמת המודעות העצמית שלנו, ולכן זהו הרגע שבו מחשבות חרדתיות נשמעות הרבה יותר חזק.

שקט הוא חלק מהחיים
על מנת להתמודד טוב יותר עם שתיקה כדאי להפנים שהיא חלק בלתי נפרד מהתקשורת שלנו. היא שם כדי להישאר, ויש לה תפקיד חשוב מאוד בתקשורת לא מילולית. זה אומר ששתיקה איננה סימן לאינטראקציה לא מוצלחת, היא פשוט חלק בלתי נפרד מאינטראקציה. ברגע שאנו מסתכלים על זה כך, ומקבלים שיש סבירות גבוהה שתהיה שתיקה – וזה בסדר, החשש ממנה יורד.
דבר נוסף שאפשר לעשות הוא לראות בשתיקה כהזדמנות לכוון את השיחה למקום שאליו היינו רוצים. כאשר כל הצדדים בשיחה שותקים, זהו פתח מצוין להתחיל לדבר על נושא שאיתו אתם מרגישים בנוח או שהייתם שמחים לדבר עליו וכך להפחית את רמת החרדה, ולהנות הרבה יותר מהשיחה.